מזון מהלב, החופש לאכול

***על אכילה בהיסח דעת וחיבור לרצון***

מה זה "דעת"? ביהדות יש לאורך הגוף שלנו 10 ספרות. יש שאומרים שהן מקבילות לשבע הצ'קרות. אולי זה נכון.

3 הספרות העליונות הן חכמה, בינה, וביניהן מחברת אותן, ספרת דעת. היא נקראת גם ה"מוח השלישי" שלנו.

באופן כללי ופשטני ביותר, לפי ראיה זו, ספרת חוכמה אחראית על הגיית הרעיונות. ספרת בינה על העיבוד והביטוי של הרעיון, ואילו ספרת דעת היא החיבור בין השכל לרגש. עוד עיבוד גבוה של מה שאנחנו רוצים לעשות, של מה שאנחנו חושבים עליו ומבטאים החוצה גם עם הרגש. חיבור של מהות עמוקה בין שתי הספרות חוכמה ובינה.

לדוגמא (וסלחו לי על הכלליות שמשתקפת ממנה, זה רק לשם ההסבר): יש לי רעיון (ספרת חכמה) אני רוצה לאכול סלט קינואה. אני מרגישה שכייף לי עם זה ואני ישר הולכת להכין אותו לעצמי בשמחה (ספרת בינה).

במהות של ספרת דעת, אני יושבת עם הסלט במקום שנעים לי בו, אוכלת לאט ובאמת מצליחה להנות מהסלט שהכנתי.

אז איפה דעת מוסחת?

כשאני לוקחת את הסלט שהכנתי בכייף ותוך כדי אכילה צופה בטלויזיה או גולשת באינטרנט או עושה עוד כמה דברים לפחות מלבד לאכול את הסלט.

אז דעתי די "מיטשטשת".

כי אני לא מרגישה את המהות של האוכל. אני לא באמת חווה עד הסוף את השמחה שהיתה לי קודם כשהרצון שלי עלה, והכנתי לעצמי את הסלט. אני לא מרגישה את מה שאני אוכלת כי אני נשארת רעבה. ופתאום שמה לב ש"אה! כבר ניגמר לי הסלט?? איך לא שמתי לב…?" ומתבאסת.

הגוף נשאר רעב, הרצון נשאר בחוסר כי לא הרגשתי מה אכלתי. לא נתתי לרצון הזה את מלוא המקום.

איך להפעיל את "דעת", את המוח השלישי, את המהות שלנו באכילה כדי ליצור שובע גופני ושביעות רצון מלאה?

בשתי מילים – להתחבר לרצון.

המילים "אני רוצה" הן ממש חזקות. הן נותנות לנו פתח להפעיל את עצמנו ממקום שמחובר למהות שלנו, לאותנטיות הטבעית.

כאשר יש אליהן מודעות ואור, אפשר ממש לשים לב בצורה "פרקטית" האם הרצון הזה אכן יכול להיות מיושם בפועל.

כי אולי אני רוצה לאכול גלוטן אבל יודעת שהגוף שלי יגיב לזה בצורה רעה, ואז אני משנה את זה בתחושה של ביטוי של אהבה כלפי הגוף שלי, ובוחרת משהו אחר לאכול מתוך מקום של אהבה כלפי הגוף שלי, ויש שביעות רצון.

או שאולי אין לי רגישויות מיוחדות אבל ברור לי שבשביל סלט קינואה אני צריכה רכיב מסויים שעכשיו אין לי בבית, אז בוחרת משהו אחר במקום מתוך ביטוי של השלמה.

ואם אני יודעת מה אני רוצה, ומסכימה לרצות לעצמי.

ואם אני יודעת מה החלופות שלי מתוך בחירה שלמה ומלאה,

ולא מתוך תחושת חוסר של "ברירות מחדל", ולא מתוך פחדים,

אז אני כבר לא בהיסח דעת.

יש לי מקום לשבת בשקט עם עצמי או בחברה שטובה ונעימה לי,

במקום שטוב לי בו,

ולאכול בשמחה ללא צורך בטלויזיה, במחשב או בדברים אחרים תוך כדי האכילה.

אני שלמה עם עצמי, עם הבחירות שלי ולכן גם האכילה משביעה אותי בגוף וברצון.

אז בפעם הבאה כשאתם מתכוננים להתיישב מול המחשב עם האוכל – רק תשימו לב, האם זה מה שאתם באמת רוצים? או שזה ממקום של ברירת מחדל?

אם התשובה היא "כן", עשו זאת.

אם התשובה היא "לא" הקשיבו גם לה.

ותהיו בדעת מלאה. בחוויה מלאה. ממש כמו ילדים, שמחוברים לרצון שלהם בטיבעיות, אוכלים.

באהבה.