מזון מהלב, החופש לאכול

לפעמים אני מתייעצת עם הילדים שלי לגבי מה להכין לארוחת צהריים במהלך השבוע. לפעמים אנחנו חושבים על כל השבוע וכותבים מה בכל יום.

ולרוב, זה נורא נקודתי, למחר או מחרתיים למשל.

שחר בדרכ יותר משתף פעולה כשאני שואלת "מה בא לך שיהיה לצהריים מחר / מחרתיים?" אבל אורי לא עונה לי על זה. זאת בכלל לא שאלה שמעניינת אותו.

מניסיוני, יש דרך נוספת לשאול את אותה שאלה, לפחות לנסות (לפני שמשחררים אותה אם בכלל) – להבין מה אותו ילד רוצה, מבקש, מחפש.

אני יודעת שאורי מחפש אצלי, בין השאר, קלילות ומשחק. עוד כייף. זאת הזנה מאוד משמעותית עבורו. וכשהיא קיימת הכל נעשה ברוח הרבה יותר טובה ובאמת בשמחה.

אז שאלתי אותו – "אורי, מה ישמח אותך לאכול מחר / מחרתיים?"

"מה ישמח אותך שיהיה בצלחת שלך?" וקיבלתי תשובות לכל השבוע.

לא משנה שלא כולן ישימות כרגע. את כולן רשמתי ושמתי ביומן שלי, וניישם בהמשך.

אבל אני יודעת שהגעתי אליו. וזה מה שחשוב לי.

מעכשיו הדרך פתוחה.

לשים לב מה הילדים מבקשים ומחפשים בנו, להתנסח בהתאם מתוך אהבה ושמחה.