מזון מהלב, החופש לאכול

מי לא מכיר את "שביזות יום א'"? כמו שאומרים בצבא. או במילים אחרות את העייפות שאיתה קמים ביום א' אחרי סוף שבוע של מנוחה ושביתה מסויימת מחיי השיגרה. אני מאלה שקשה להם להתעורר בבוקר יום  ראשון, ולהתחיל את היום באינטנסיביות הנידרשת עם שני ילדים (צריך להיות עד 8:00 בגן), כלב (גם לו יש צרכים, תרתי משמע), סידורים (גם של הבית…) ועבודה שבשגרה (ותודה לאל שהיא קיימת).

הרבה פעמים ביום ראשון בבוקר אני מוצאת את עצמי מתנהלת יותר בעצלתיים, עם עייפות רבתי. מה לעשות? לשמחתי הבנתי, וזה לא כל כך קשה כפי שזה נראה. בשבילי, מצאתי את הנוסחא להתעורר קצת יותר בכייף ביום ראשון ולהפיק ממנו את המירב האפשרי.

קודם כל אני סולחת לעצמי על העצלתיים. תאמינו או לא, להתחיל להילחם בתחושת עייפות זה מעייף מאוד, אז עדיף כבר לקבל אותה בהשלמה ולהתמודד מישם.

דבר שני, אחרי שהילדים כבר בגן, הבן זוג בעבודה, הכלב מנמנם אחרי שפרק עול, אני מתפנה לעצמי. אני שמה מוזיקה שכיף לי איתה, ומכינה לי סמודי מרענן לפי מה שמתחשק לי לערבל בתוכו. הנה דוגמא אחת למגוון האפשרויות הקימות.

את הסמודי אני שותה לאט (כבר אמרתי בעצלתיים, נכון?), מקשיבה למוסיקה, לפעמים קצת עם האימיילים תוך כדי, וככה מכניסה את עצמי בגלישה נעימה לתוך היום החדש, ולתוך השבוע החדש שתמיד בא לטובה, מבחינתי.

ולאלו מיכם שאינם נמצאים בבית, אלא נוסעים לעבודה בפקקים ובבלאגן שבחוץ הנה הטיפ שלי לפתיחת השבוע:

סמודי "טייק אווי" ברכב, מוסיקה נעימה ברכב (כן, במקום החדשות). וכשמגיעים ליעד, לפני שיוצאים מהאוטו, לנשום עמוק, להסתדר קצת במראה ולראות מה טוב בך, לחייך ויאללה לעבודה בכיייייף!

בהצלחה!