מזון מהלב, החופש לאכול

לב ירקות ופירותלהכניס חוויות למזון זה להוסיף טעם! רק ככה אנחנו מפנימים.
קצת על הגישה שלי – "מזון למשפחה בדרך הלב":

בתחילת דרכי המקצועית הייתי מורה לחינוך מיוחד. לימדתי ילדים ונוער עם הפרעות נפשיות.
בזכות המסגרת המיוחדת שבה הייתי, יכולתי לבחור נושא מתוך המקצוע אותו הייתי צריכה ללמד (טבע / ביולוגיה), ולפתח אותו בדרכים שלי כדי להנגיש להם אותו בצורה המקסימלית.
כמובן שבחרתי בנושא התזונה.

למדנו על בלוטות הטעם, ועל הגוף והמערכות שלו, וגם על סוגי מאכלים. ומה בריא ומה פחות. ועשינו יוגה בכיתה, ותרגלנו מדיטציה, ואכלנו קצת (כדי שיטעמו דברים חדשים ובריאים), ושיחקנו מלא!
הכל כדי לתמוך במטרה לתת מודעות לגוף, למזון, למה טוב ומה פחות טוב.
ואז, הם היו הולכים לחדר אוכל ואוכלים את הפתיתים והשניצלים המעובדים… ולא תמיד היו ירקות טריים. אבל כשהיו כולם אכלו מהם (לפחות אלה שאני לימדתי אותם).
ובשקט בלב (כי אז פחות ידעתי לדבר בקול רם על מה שאני עושה), זקפתי את זה גם לזכותי. הייתי גאה בהם מאוד.

הבנתי סופית וטוטאלית שילדים ומבוגרים לומדים דרך חוויה.
שכשמגיעים ללב שלהם, יש למידה וגם יישום. יש קסמים והצלחות!

ובתורנויות חדר אוכל, הייתי גם יושבת איתם לאכול, והכל היה מלוח מידי או מתוק מידי, וטעם תעשייתי שהגעיל אותי. וירקות בקושי… ג'אנק אמיתי "מטעם" (או אולי "בטעם") ביה"ס.
ואז הם היו נכנסים לכיתה במצבי היפר, או במצבים ירודים. ואף אחד לא קישור את זה גם לארוחה שאותה הם אכלו לפני כמה דקות.
הארוחות היו דבר שהוזנח.
וליבי נחמץ.

לצערי זה היה בשלב שעוד הייתי צעירה מידי, ולא היה לי מספיק אומץ או כוח או חשק לשנות משהו באמת בתוך המערכת בכיוון הזה. הייתי מרוכזת בלימודים שלי של התזונה בין השאר, בזוגיות שלי, בבנייה של חיי.

אבל המסר שקיבלתי היה ברור.

ידעתי בלב שאני לא ממשיכה להיות מורה במשרד החינוך (כי לא היה לי טוב שם מבחינת ההתנהלות בתוך המערכת),
ידעתי שאני אמשיך לעבוד עם ילדים, מכל הסוגים.
שאני אמשיך לעבוד עם משפחות, ואתמקד בתזונה.

שאני אייצר חוויות דרך התזונה, כדי להגיע לליבותיהם של המשפחות איתן אני עובדת וככה לשנות, איתן ביחד.

היום כשמגיעה אלי משפחה עם מאבק וקשיים בתזונת הילדים,
אני משחזרת המון מתוכנית הלימודים שבניתי אז.
אנחנו נכנסים לחוויה משותפת, שמשאירה טעם טוב בפה ובלב.

אנחנו מגלים ביחד איזה מזונות טובים לילד, למשפחה כולה. איך נעים להם לאכול. אנחנו משחקים מלא. עושים יוגה, מדיטציה.
אנחנו מבשלים ביחד.
אנחנו גם מדברים ולומדים להקשיב ולפתח דיאלוג סביב המזון.
וההורים ניהים עצמאיים. ומתמידים עם התזונה החדשה. כי גם להם כייף! כי אין מאבק, יש לב.

וקורים קסמים!
הילדים נחשפים להמון דברים טובים – גם למזון בריא, וגם להורים שנמצאים איתם בקושי, שחווים איתם חוויה שהיא בלתי נפרדת מהקיום שלהם – חוויה משפחתית עם דיאלוג כנה, עם הקשבה. סביב המזון.
והג'אנק נעשה שולי. הוא כבר לא ממש צורך. הוא סתם ככה בשביל הכייף הרגעי. אין לו כבר משמעות מעבר לסתם עוד משהו בדרך.
את המקום בצלחת, במקרר, במזווה, בתיקים של הילדים לביה"ס, בקופסאות האוכל לעבודה של ההורים, תופסים מזונות בריאים ואיכותיים. כל אחד לפי טעמו.
אז אם אתם רוצים לשנות את התזונה שלכם ושל ילדיכם, תלמדו ליצור חוויה נעימה סביב זה!

לא רק להטיף מה טוב ומה לא טוב.

להיות איתם בצרכים וברצונות, להקשיב, לתמוך, לשמש דוגמא טובה, ולפנק אותם ואתכם בחשיפה איכותית ומהנה למזונות בריאים באהבה.

ואם אתם זקוקים לעזרה בלשחרר מאבקים ולעשות סדר בתזונת המשפחה, בגישה שבאה מהלב, עם חוויה – דברו איתי.

שלכם,

נועה דורון דוידסון
מזון למשפחה בדרך הלב
"מזון מהלב, החופש לאכול"
054-7719333 / noa@guna.co.il

לקבלת שאלון התאמה לתוכנית הייעוץ "מזון למשפחה בדרך הלב" – לחצו כאן