מזון מהלב, החופש לאכול

לפני הרבה שנים, למעשה בגיל 16, חלמתי חלום מוזר, שמעולם לא הבנתי את משמעותו. כהרגלי, כתבתי אותו כי אני יודעת שלכתוב חוויה או חלום לא ברור תמיד מביא איתו תובנות בהמשך. והתובנות לא הגיעו מהר בכלל. בהתחלה החלום הזה העסיק אותי הרבה. לאט לאט שכחתי ממנו, אבל לא באמת שכחתי, כי זאת תמיד היתה שאלה לא פתורה עבורי, ומשהו בי ידע שזה יצטרך להיפתר מתישהו. ואתמול פתרתי את התעלומה.

לפני שאספר את החלום ופתרונו, אני חייבת לתת קצת רקע, כדי שתבינו לאן אני חותרת.

כמה קשה לצאת נגד הזרם, נגד ה"שגרה" כדי להתקדם…אבל אני אופטימית ומאמינה שהכל שווה את המאמץ. תחושת העוצמה שתגיע אחר כך, תעזור לכולנו להתקדם כדי ליצור עולם טוב יותר.

כל משוכה שאנחנו נתקלות בה, מוותרות על הפחד וקופצות למעלה וקדימה, נותנת לנו את האפשרות להיות ברגע ולפעול ממקום מאוד בטוח, ולמרות שנראה כאילו אינו כזה, הוא מאוד בטוח. ולמה?

כי אנחנו לא נמצאות בפחד, אלא נמצאות ב"אני מאמין" שלנו, שקיים אך ורק בהווה. ואני אסביר.

דבר שלמדתי לפני הרבה שנים ומלווה אותי עד היום זה ראשי התיבות של המילה "FEAR":

False Evidence Appears Real.  בתרגום חופשי לעיברית: פחד זה עובדות שקריות מהעבר שאנו נותנות להן בסיס במציאות.

פעם לימדו אותנו שלא נצליח. הכניסו בנו חרדה, שמה שאנחנו רוצות מועד לכישלון. לימדו אותנו את זה דרך מילים ודרך מעשים של דוגמא אישית. אם בחרנו "ללכת עם הזרם" (עם מעגל הפחד של אותם אנשים), עשינו זאת כנראה מתוך הרבה חשש לממש את הפוטנציאל האישי שלנו, שכולל לעשות דברים שאנחנו באמת רוצות. בלי דוקא לרַצות. הכנסנו את עצמנו למציאות שבה כל העובדות השיקריות לפיהן "לא נצליח", "זה לא טוב" וכו', באמת התממשו! ואנחנו חיות בחוסר סיפוק.

לעומת זאת, אם בחרנו "ללכת נגד הזרם", משמע להתגבר על הפחד, להיות ב"אני מאמין" שלנו, לעשות את מה שה"אני מאמין" שלנו אומר לנו שהוא טוב ונכון, אנחנו מיד מדלגות מעל המשוכה המופיעה בחיינו, מעל הקושי, מוותרות על הפחד (מתוך הרבה כבוד אליו), ומזנקות קדימה עם שהייה של רגע אחד בהווה.

לא שהייה בעבר, בו אמרו לנו "למה לא כדאי" או מהתנסויות כושלות שלנו. לא בעתיד ב"מה יהיה אם", אלא בהווה. ברגע. במקום היחידי שהוא אמיתי ולא מפחד להיות. זהו המקום היחידי בו אנו יכולות להרגיש בטוחות כי זהו המקום היחידי שבו אנו "שוברות את תקרת הזכוכית שלנו", קופצות קדימה ויהי מה. עם הרבה ביטחון ועם הרבה אמון בעצמנו, לסמוך על עצמנו שאנחנו י-כו-לות! בגלל שאנחנו סומכות על עצמנו הרגע הזה הוא הבטוח עבורנו, כי הוא יממש את הפוטנציאל האישי שלנו ויקדם אותנו.

אז על מה חלמתי, ואיך זה קשור? הנה אני עונה. חלמתי על הלוויה שלי. כן, נשמע מפחיד, אבל בחלום זה ממש לא היה מפחיד. שלא כמו לוויה רגילה, הניחו אותי באדמה בארון מזכוכית. ניראתי שם כמו שלגיה (עם שמלה ועם פנים לבנות כשלג). בחלום ראיתי את עצמי מלמעלה, מונחת שוכבת ומאוד יפה וצחה בתוך ארון הזכוכית. מסביב לבור עמדו הרבה אנשים שאני מכירה, לבושים בשחור, כולל משפחה, וגם כאלה שעדין לא הכרתי.

אני לא זוכרת אם הם בכו. אני הייתי מאוד רגועה. צפיתי מלמעלה על כל מה שקורה. התעוררתי כאשר אני רואה את עצמי מונחת בתוך הבור, בארון הזכוכית, עם פנים שלוות ולבנות.

אז מה הפרשנות לדבר הזה? הרבה שנים חייתי בתוך תקרת זכוכית. הייתי (טוב, עדיין לפעמים כי קשה להיגמל) מרצה את סביבתי הקרובה על חשבוני. בסיפור על שלגיה, היא היתה משרתת. שירתה את הגמדים, במקום שלא מתאים למידותיה (בכל זאת, בית של גמדים…), והיתה זקוקה לנסיך (מישהו) שיציל אותה. כלום לא היה ממש בכוחות עצמה, מלבד הבריחה שלה אך למקום שממשיך לקיים אותה כמשרתת.

דרך תקרת הזכוכית וקירות הזכוכית ראיתי את הרוב, אבל לא ראיתי, מימשתי וחוויתי מספיק ממה שאני רוצה באמת. תמיד הרגשתי שמסגרות כובלות אותי ומטרידות אותי. הייתי דיי כבולה בכבלים של עצמי. מהפחד. גם מהפחד ממסגרת, למרות שהייתי בתוך אחת כזאת שיצרתי לעצמי.

וזה כמו מוות. להיכבל לעצמך בעצמך. לא לשבור את תקרת הזכוכית, לפחד ממנה ולא להתקדם, להיות חסרת ביטחון ביכולות שלך, זה למות בעודך בחיים.

אני ברת מזל על כך שאני חיה בסביבה תומכת משהו, שיצרתי לעצמי, שכן מקשיבה לי כשאני מבקשת הקשבה. מהמקום הזה צמחתי. מהמקום הזה אני זזה קדימה. אפילו אם זה בצעדי צב.

חיכיתי הרבה שנים לפתור את החלום הזה. חיכיתי בסבלנות. בריצה של החיים לפעמים קפצתי מעל המשוכה בצורה חלקה, לפעמים המשוכות נפלו לי, לפעמים עצרתי לנוח קצת באמצע הדרך. לפעמים לא ידעתי לאיזה כיוון לרוץ, לפעמים נתקעתי והייתי צריכה שידחפו אותי קדימה כדי שאצליח לרוץ, לפעמים הייתי צריכה לבחור אם זה נכון לרוץ או שצריך לדלג או ללכת לאט. אבל העיקר לנוע ולא לפחד. לא להיתקע. וכשנתקעים, להבין שתקועים ולבקש עזרה.

הסבלנות משתלמת. הנה, בזכותה, גם החלום הזה נפתר, ואני זזה עוד כמה צעדים קדימה.

אז feel the fear and do it anyway – הרגישי את הפחד, ולמרות קיומו, עשי את מה שאת רוצה ותגיעי רחוק. בהצלחה לכולן!

*כתוב בלשון נקבה, אך מתייחס לשני המינים.