מזון מהלב, החופש לאכול

עלה חסהעלה גדול של חסה בצלחת הירקות, ואורי לא מוכן לטעום.
"איכס, זה מזכיר לי משהו חלקלק ומחוספס. זה מגעיל".

מכאן יכולתי להמשיך ולשכנע אותו למה כדאי לו לטעום, ולספר לו כמה זה בריא, ולהתחיל להציע לו כל מיני דרכים והצעות איך כן לנסות לטעום את העלה הזה, וכמה הוא מפסיד כשהוא קובע עובדות בלי לנסות בעצמו…
בקיצור, יש לי הרצאה שלמה בשלוף אם הייתי רוצה.
והוא כבר מכיר אותה.
ותמיד כש"הירצתי" הוא היה מפנה לי את הגב והולך להתעסק במשהו אחר.
או אומר "נמאס לי" ומפסיק לאכול.

אז בחרתי לשים לב, ובמקום לפצוח באוטומט הרגיל, פיתחנו דיאלוג.
"שיחה מזינה" אני קוראת לזה.

אני: איזה טעם אתה חושב שיש לזה?
אורי: מר
אני: ומה דעתך על הצבע?
אורי: זה ירוק. אני אוהב ירוק אבל לא חסה. (הנה אני מרגישה את ההתרסה מולי מתחילה)

לקחתי את העלה חסה ואכלתי אותו בעצמי.
אמרתי לו: זה באמת קצת מריר וירוק ומחוספס. אני אוהבת ירוק אבל כשיש לו עוד כמה צבעים לידו, או מעורבבים איתו.
איזה צבעים נראה לך שאפשר להוסיף כדי שישפר לזה את הטעם?

אורי אמר בשמחה כל מיני צבעים – סגול, כתום, שחור, ורוד… ואמר גם שכדאי להוסיף לזה משהו "רך" כמו בננה כדי שלא יהיה מחוספס מידי. והלך להביא בננה (הפרי האהוב עליו) קילף אותה ונתן לי.

שאלתי אותו: איך אתה מרגיש שאפשר לשלב את הבננה עם החסה? באיזו צורה?
הוא אמר לי: לשים את שניהם בבלנדר, וזה יהיה מושלם!

וזה מה שעשינו. הכנו שייק ירוק. ותוך כדי ההכנה דיברנו ובחרנו כל מיני תוספות צבעוניות של פירות ועלים נוספים. חלק הוא בחר וחלק הוא לא רצה להוסיף.

תוך כדי ההכנה, הרגשתי איך הוא גאה בעצמו. הרגשתי את תחושת המסוגלות שקיבל כשאני, אמא שלו, במקום להרצות לו, הקשבתי לבחירות שלו בטעם, בצבע ובמרקם. נתתי לו יד חופשית לעבוד לפי האינטואיציה שלו.

מאוד פחדתי שהוא יתאכזב, ושלא ייצא לו טעים בסוף. וחשבתי גם על איך אני אגיב אם זה לא טעים לי. הרבה פחדים צפו לי בראש,
אבל החלטתי להתמסר, ולתת לו להנהיג את המתכון שהמציא. להתנסות כמו שהוא מוצא לנכון, וככה להרחיב את המנעד של עצמו, של הטעמים שלו. בקיצור, בחרתי לסמוך עליו. עלי.

ומאז, כשהוא פוסל מאכל על הסף עוד לפני שטעם, אני מבררת מה הסיבה (צבע? טעם? מרקם?), ולא שופטת, ולא מוכיחה. רק מבררת.
ואם זה נכון לנו, הוא כבר נותן לי את הצעות הייעול הנפלאות שלו. רק אם בא לו.

בסוף יצא לנו שייק מעולה! אחד הטובים שהכנו.
ויצא לנו לא רק שייק, אלא גם חוויה עוצמתית ומקרבת, וזיכרון שישאר אצל שנינו בלב, לתמיד.

נ.ב. את העלים שלו הוא עדיין אוכל רק בתוך השייק, וזה ממש לא אכפת לי 🙂

בקישור – המתכון לשייק הירוק של אורי, שמאז עבר כמה שינויים ושדרוגים וטעמו השתפר (אני מתכוונת לשייק, כן? כי אורי נפלא בדיוק כפי שהוא): "שייק אנרגיה מתוק וממלא"

נועה דורון דוידסון
מזון למשפחה בדרך הלב.
"מזון מהלב, החופש לאכול"