מזון מהלב, החופש לאכול

במשך תקופה ארוכה היה לי קשה לאהוב את עצמי, ואני עדיין לא יכולה להגיד שהגעתי למושלמות בעיניין הזה (אבל זה בסדר מבחינתי). אני יודעת שאני לא היחידה ולכן חשוב לי להעלות את הנושא הזה כאן בבלוג.

יש המון שיפוטיות מסביב, והרבה ממנה אני עדיין לוקחת ללב. אבל אפשר לומר שמאז שעברתי את השינוי התזונתי והבריאותי שלי, הלב שלי צוחק כשהשיפוטיות הזו מגיעה.

למדתי שדרך האוכל, ודרך הרגלי חיים טובים ומספקים, אפשר לחדש את האהבה העצמית, שאגב, קיימת בכל אחד ואחת מאיתנו.

אנחנו חייבים לאהוב את עצמנו, כי אחרת, איך נאהב אחרים?

חברה טובה מאוד אמרה לי "אם לא תדאגי לעצמך, איך תוכלי לדאוג לילדים? מי ידאג להם כמוך?"

המשוואה היא פשוטה:

לאהוב את עצמי = לדאוג לעצמי.

לדאוג לעצמי = לקחת פסק זמן מרגיע, לנשום, למדוט, לבשל, לקרוא, להאזין למוסיקה, להדליק נר בבית, ללעוס לאט, לחייך, לתרגל יוגה, ואפילו סתם לקפוץ במקום, ועוד ועוד. דברים קטנים שגורמים ללב שלי לחייך ולשיפוטיות לזוז הצידה. ניקוי פיזי, מנטלי, רוחני בדברים הקטנים של החיים. רק לשים לב לדברים הקטנים הללו, לשים לב לעצמי, לתת לעצמי באהבה, כדי שאוכל לתת לאחרים ולהדריך אותם לאהוב את עצמם, באהבה גדולה עוד יותר.

מדיטציה כדי לאהוב את עצמך בכבוד

להדליק נר בחדר שנעים לנו לשהות בו. לעצום עיניים ולנשום נשימות עמוקות.

לומר את המשפט הבא כמנטרה: "יש בי שפע גדול ויקר. אני אוהבת את עצמי כפי שאני. יש בי את כל הטוב שאי פעם רציתי. אני מסוגלת להכל כי אני מאמינה בטוב"