מזון מהלב, החופש לאכול

לב ירקות ופירותלחזור הביתה אחרי יום עבודה ארוך, ולפתוח את המקרר סתם כך, כדי לבדוק מה נשמע שם.
לחטט במקרר ולחפש אולי יש שם משהו שאפשר לחטוף רגע, כדי להרגיש את הזמן הזה אחרי יום עמוס. זמן של שקט.
והיום היה באמת עמוס. המון אנשים עברו לידך, או המון אימיילים. והיית צריך-ה לטפל בהכל כי יש דברים שלא סובלים דיחוי.
אז דחית את הארוחה שלך. ודחית את הזמן השקט שלך. כי צריך להספיק המון.

ואז הגעת הביתה, וכל מה שאת מבקשת זה רגע לעצמך. אולי יש אותו ואולי אין. אבל המקרר עומד שם והאוטומט זה לפתוח לו את הדלת. לאכול משהו. להתמלא. להרגיש אותך.
מה את-ה מרגיש-ה עכשיו, כשהאוכל נישלף מהמקרר ככה, ספק בהיסח דעת ספק בתשומת לב?
האם כל מה שאת-ה מבקשת זה עצירה?
האם העצירה הזאת, רצוי שיהיה בה גם חיבוק?
האם יש הסכמה בלב לקבל את החיבוק הזה?

לשים לב. לשים לב לא רק למה שהוצאת מהמקרר בשעה הזאת שנותרה לך מכל היום העמוס הזה. כי מה שהוצאת זה ממש לא משנה.
לשים לב למשהו אחר- למה שאת-ה מרגיש-ה.
האם זה עצב? שמחה? תשוקה? משהו אחר?

וכן לאכול. לנשום ולאכול עם הרגש. מותר להרגיש. חובה להרגיש.
כי רק כששמים לב לרגש, שמים לב גם לאוכל.

ואז אפשר לשים לב, האם זה אוכל אוהב.
ואם בעיניך זה לא אוכל שאוהב אותך בחזרה, האם יש בך אהבה אליך? ז"א בפעולה הזאת, של פתיחת המקרר והאכילה, האם האהבה הזאת אליך (או החמלה) נמצאת שם?
אם כן, בתאבון. מובטחים לך שביעות רצון של גוף ונפש. מובטח לך זמן שקט, מספק ומשביע אחרי יום עמוס במיוחד.

ואם אין שם חמלה ואהבה אליך, אם יש שם שיפוט וכעס עצמי על עצם פתיחת המקרר והבחירות שלך במזון – אולי זאת הנקודה שכדאי להזין באמת?

כי כעס ושיפוט עצמי זה ג'אנק פוד.
וג'אנק פוד זה לא אוכל שבאמת אוהב אותך בחזרה.
לאכול עם הרגש ולהרגיש עם האוכל זה משביע.
הזנה מלאה לגוף, לנפש ולנשמה.