מזון מהלב, החופש לאכול

מזון לאנרגיהאני מגדירה את עצמי כ"אחת שמסתדרת". תמיד מסתדרת לבד, עצמאית בשטח, you name it…
בעבר זה הגיע בצורה של הסוואה מגוננת של "מסתדרת לבד", כשבעצם, הדבר שאני הכי יודעת בלב הוא, שאני לא באמת יכולה להסתדר לבד, כי גם אני (לשמחתי) ייצור חברתי.

וכשמגיעה אלי מישהי לייעוץ תזונתי, שממצבת את עצמה כאחת שיודעת הכל, "המסתדרת לבד", אני בהתחלה מרגישה קצת מבוהלת, אבל אח"כ מסתכלת עליה בעינים אחרות (מהלב) –
האם האישה הזאת היא בעצם ילדה מפוחדת כמו שאני הייתי? כזו שמפחדת לבקש עזרה כי אז היא עלולה להיפגע כשתיתקל בסירוב, כשלא יקשיבו לה? מהפחד שלא יבינו אותה / את הצרכים האמיתיים שלה?

ואם היא עכשיו אצלי, אז היא בעצם מבקשת עזרה בלשנות את התזונה שלה. וככל הנראה זה אומר שיש שם משהו מאוד עוצמתי מתחת להסוואת הביטחון הזאת, של גברת "יודעת הכל ומסתדרת לבד".

כי היא הגיעה אלי לבקש עזרה. היא הגיעה כדי לשנות משהו במזון שלה, במה שמרכיב את הגוף שלה ובסופו של דבר גם מפעיל אותה בגוף ובנשמה.

אז מה עוצמתי אצלה? יכולות ההסוואה וההתמדה. וירטואוזיות מופלאה של "הכל בסדר" גם כשכלום לא בסדר. יצירתי ביותר בעיני.
לדוגמא באוכל: לא טוב לה גבינות, אבל היא ממשיכה לנסות בכל הצורות בעקשנות. לא מקבלת את זה שהגוף שלה דוחה את הגבינות.

והשאלות שלי כאן הן- ממה את מתחבאת? האם שמת לב ליצירתיות ולהתמדה הזו מלאת התקווה שיש בך? (כי מי היה מנסה שוב ושוב בכל מיני צורות, עם ידיעה עמוקה שזה כבר לא טוב לה? רק אישה חזקה כמוה).
האם היצירתיות הזו זה מה שמפחיד אותך כי "אין לה גבולות" (לכאורה)?
ואולי את צריכה להרגיש את עצמך קצת יותר, ולאכול כמה דברים שונים ממה שאת מכירה, שככל הנראה יעשו לך יותר טוב, וככה לאט לאהוב את החופש שלך שוב? להרגיש שוב טוב עם עצמך? עם הגוף שלך? עם מי שאת? עם הרצונות שלך?

כי את בעצמך, יצירה בפני עצמה.