מזון מהלב, החופש לאכול

קופנגןבימים האחרונים אני מתגעגעת ממש לנופים שהיינו בהם בשנה שעברה, בתאילנד.
היינו כולנו (אני טל והילדים) במקום רחוק, מנותקי קשר רוב הזמן, רק אחד עם השני.
עברנו חוויות שרק אנחנו יכולים לדבר עליהם ולחלוק יחד, כי הן היו משמעותיות עבורנו, וגיבשו אותנו בדרך אחרת ששונה מהרגיל.ובכל נוף שהיינו בו, גילינו משהו חדש – ישן גם על עצמנו.

וגם הקשיים שעלו ביננו פה ושם, היו מספיק סבירים כי היינו בכזה "מוד" של סטלבט, חופש ובלי גבולות, שכל קושי שבבית יכל להיראות ענק, שם, בחופשה הגדולה הזו שלקחנו, נראה כקטן, פתיר ואפילו משעשע.
ועכשיו בשגרה, כשיש הרבה דברים מסביב כמו דאגות והתרגשות לקראת התחלות חדשות, כל מיני פרוייקטים, קצת קשיים, ובקיצור – חיים. וההרגשה קצת "דחוסה" מידי פעם,
הצורך הזה לנוח ולהתנתק במקום רחוק חוזר.
בעצם הגעגועים הם לאו דוקא לתאילנד, אלא להוויה שלנו בחופשה הזו. החופשית, המשוחררת והנקייה.

ואני תוהה מידי פעם, איך להביא את המצב ההוויתי הזה גם לעכשיו, עד כמה שאפשר. לחיים כרגע. עם כל העשייה והדחיסות שיש מידי פעם.

שמתי לב שזה קורה לי רק כשאני נותנת לדברים לקרות בלי יותר מידי להתערב ולהתאמץ.
כשאני לא מתערבת ומתאמצת, כשאני לא חושבת יותר מידי, לרוב ה"דחיסות" של החיים הופכת להיות אקשן כיפי, הרפתקה כמו בטיול, אפילו סוג של שלווה, ולא משהו מעיק.

בשבילי "לא להתערב" זה לפעול לפי האינטואיציה שלי גם (או בעיקר) בדברים הקטנים של היום יום. אינטואיציה מבחינתי זה גם להשתמש ביצירתיות.
למשל בבישול – לא להיצמד למתכון מסויים ולשנות משהו ברכיבים, סתם כי ככה בא לי. בלי להילחם ולפחד ממה שייצא או לא ייצא. בלי לנסות לשפר כל הזמן. פשוט לבשל (לעשות).

עם הילדים – כשהם משחקים ועושים בלאגן בבית, לא מיד להעיר על הבלאגן ו"להפריע" להם לשחק, אלא לסמוך עליהם שהם כבר יודעים את מה להחזיר למקום אחכ, ומודעים לזה שזה מפריע לי. ואם הם לא עושים זאת, לבקש בנועם אחרי שסיימו לשחק.

בעבודה, בעיקר כשאני קצת בלחץ או ממהרת או רוצה ממש להשיג משהו, למצוא את הנקודות בהן אני יכולה לעצור ולנשום ולשים לב לדברים הקטנים שמעוררים ומעודדים אותי לנוח לרגע מהמאמץ ולהקשיב למה שקורה באותו רגע.

גם באכילה – זה אולי יראה מצחיק, אבל להחליף סכו"ם. או להשתמש בצלחת/ קערה שונה מהרגיל. לשבת במקום אחר ליד השולחן או לא ליד השולחן. ועוד כל מיני דברים קטנים שנותנים לי חופש ועיניין.

דברים קטנים – גדולים, שלפעמים עושים כל כך הרבה הבדל בהתייחסות, ומאפשרים לי לנוח ולהתמלא מחדש.
וכמובן שלפעמים, גם פשוט שגרה זה נעים. שגרה עם חופש.

…עד שנחזור שוב לנופים של תאילנד. או לכל מקום אחר, לחופשה הבאה. בכל זאת, גם נחמד שיש לאן להתגעגע…. 😉