מזון מהלב, החופש לאכול

לאכול בתשומת לב זה לאפשר לעצמנו להרגיש את האוכל.
להרגיש את הטעם, המירקם, הריח ואפילו את הצליל שיש לו.
ואז האוכל הופך להיות מזון. וזה בריא ונעים מאוד לאכול ככה.
אפילו האוכל נעשה יותר טעים, ויש יותר מקום וחופש לבחור אם האוכל הזה נכון לנו או לא. אם הוא באמת נותן לנו הזנה.
לאכול בתשומת לב זה לאפשר לעצמנו להרגיש את האוכל על כל מינעד הרגשות שיש בו – זאת אומרת, להרגיש את האנרגיה שיש במנה שאותה אתם אוכלים. האנרגיה של האוכל מושפעת מהאוכל עצמו, וממי שהכין אותו.
קורה לי המון שאני מרגישה את ה"הלך רוח" של הבשלן/ית מתוך האוכל עצמו. זו תחושה מדהימה שכל אחד ואחת יכולים לחוש בה, אם רק מחדדים בהדרגה את הכוונה להיות בתשומת לב למה שאוכלים. זה בעצם כמו שריר שמפתחים אותו. זה חלק ממדיטציה תוך כדי אכילה.
ואז האוכל הופך להיות מזון. וזה בריא ונעים מאוד לאכול ככה.
אפילו האוכל נעשה יותר טעים, ויש יותר מקום וחופש לבחור אם האוכל הזה נכון לנו או לא. אם הוא באמת נותן לנו הזנה.
לאכול בתשומת לב זה לאפשר לעצמנו להרגיש עם האוכל.
להרגיש בדיוק את מה שעובר אצלנו בלב כרגע. לתת לאוכל להזין את הרגשות האלה, שככל הנראה גם בגללם בחרנו לאכול את מה שאנחנו אוכלים באותו רגע.
כי כמו שבוחרים איזה צבע ללבוש ביום מסויים (לפי מצב הרוח) כך קורה גם עם אוכל – ניבחר לא רק ממה שיש בנמצא במקרר, אלא מה שיש בנמצא במקרר מושפע גם מהרגשות שלנו כלפי עצמנו וכלפי הסביבה.
וכשנשים לב למה שמרגישים באותו הרגע, כשנותנים לזה מקום,
יש אפשרות מדהימה לקיים וליצור בחירות מזינות גם עם האוכל.
ואז האוכל הופך להיות מזון. וזה בריא ונעים מאוד לאכול ככה.
אפילו האוכל נעשה יותר טעים, ויש יותר מקום וחופש לבחור אם האוכל הזה נכון לנו או לא. אם הוא באמת נותן לנו הזנה.
****
אז בכל דיאטה, בכל התמודדות עם מזון במשפחה ועם הילדים,
לתת / לקבל תשומת לב זה בעצם להרגיש ולהיות מורגשים.
וגם עם האוכל – לתת תשומת לב לאוכל, זה להרגיש ולקבל תשומת לב עם האוכל. זה בעצם להיות מורגשים.
וכש"מורגשים" אז רואים אותנו. וכש"מרגישים" אז רואים את עצמנו (וכך גם את האחרים).
והראייה הזו, שבאה אך ורק מהלב,
נותנת כל כך הרבה הזנה,
שכל מה שניבחר לשים על הצלחת שלנו באותו רגע, יהפוך להיות הדבר הנפלא ביותר עלי אדמות.
האכילה תהיה חופשית, ללא רגשות אשם, בהנאה.
ואז האוכל הופך להיות מזון. וזה בריא ונעים מאוד לאכול ככה.
אפילו האוכל נעשה יותר טעים, ויש יותר מקום וחופש לבחור אם האוכל הזה נכון לנו או לא.
ואם הוא באמת נותן לנו
אהבה.