מזון מהלב, החופש לאכול

kingמגיעה אלי משפחה בת 4 נפשות עם שני ילדים. לאחד מהם, בן 15, עודף משקל מובהק. הם כמובן הגיעו כי כבר נמאס להם לראות את הבן שלהם "אוכל ואוכל בלי הפסקה", לדבריהם. בפגישה שבה הגעתי אליהם הביתה כדי לדייק את תהליך הייעוץ בתזונה, ראיתי בין השאר את פינת האוכל של המשפחה.

שאלתי מי יושב איפה, והאם יש מקומות קבועים סביב השולחן? מדבריהם הבנתי שאין ממש מקומות קבועים, אבל הילד הזה יושב תמיד באותו מקום. לא מוכן להחליף אותו עם אחותו גם אם היא מתחננת. הוא חייב את הפינה המסויימת הזו בשולחן, אחרת קשה לו לשבת עם כולם, ולכן מוותרים לו ומאז ומתמיד הוא יושב שם, באותו מקום.

ואני מסתכלת על פינת האוכל ורואה שבמקום שבו הילד יושב מאורגנת "ממלכה קטנה". יש על הכיסא שלו כרית (להבדיל משאר הכסאות), ותלויה על הכסא שלו מגבת מקופלת, יש מול הכיסא שלו מפית (פלייסמט).

ביקשתי ממנו רשות לשבת על הכסא שלו והוא הסכים. התישבתי וראיתי שמהזווית בה הוא יושב, רואים מצויין גם את הטלוויזיה, ובכלל יש נוף מעולה על כל הבית. יש הרבה מאוד שליטה. הרגשתי צורך לקחת הרבה אויר שישבתי במקום שלו. היה שם משהו מאוד מעורר יראה מבחינה אנרגטית. הרגשתי שהילד הזה מחפש לארגן לעצמו ממלכה. שיש לו ערך מסויים של "כבוד עצמי" סביב האוכל. הרגשתי שעבורו אוכל זה הרבה מעבר למשהו שמונח על הצלחת.

התנועות שלו, דפוסי הגוף, שפת הגוף שלו, למרות עודף המשקל, העידו על ביטחון עצמי מאוד גבוה. הוא מישיר מבט כשמדבר איתי, נותן הרגשה של ביטחון. מלך אמיתי. שאלתי אותו האם כיף לו לאכול כשהוא יושב במקום הזה. הוא אמר לי כן. 

ככל שהעמקנו את ההכרות הבנתי שבשבילו לאכול זה להרגיש כמו "מלך". כל ארוחה צריכה להיות "סעודה". הוא צריך שיהיו על השולחן כמה מנות, שיהיה לו מבחר מגוון, הוא מאוד סלחני אם יש מאכלים שאינו אוהב, אבל חייב שיהיו שם הרבה כאלה מגוונים וחדשים. גיליתי שהוא אוהב הרפתקאות באוכל שלו, שתמיד יהיה צבעוני ומעניין על השולחן… בקיצור – הילד מתייחס לאוכל שלו כחגיגה! וככל שמכניסים את אוירת החגיגה לתוך המזון, להכנה שלו ולקניות שלו, כך הוא שבע יותר מהר!

הם עשו לי סיור בבית וראיתי את החדרים של הילדים ושל ההורים.

בחדרו של הילד יש מגירה עם ממתקים. הוא פתח אותה בנונשלנטיות והראה לי. לא התבייש בה בכלל. בהתחלה התבלבלתי. חשבתי שאולי הוא מתריס ועושה את זה בכוונה כדי להביך את ההורים שלו. ואולי ככה הוא מבקש עזרה? הצלחתי להתבלבל. אבל כשהסתכלתי עליו, ולא על המגירה ראיתי בעיניים שלו חיוך נעים. הוא שיתף אותי במשהו אישי. ישר אמרתי לו תודה על שהראה לי את המגירה הזו.

ומהצד השני של המתרס, ההורים מסתכלים עלי ואני רואה את מבטי הבושה בעיניהם. אמא שלו הסמיקה. מיד "התנצלה" ואמרה שהוא קונה את זה מדמי הכיס שלו, ושהיא לא קונה כאלה שטויות, לדבריה.

נכנסנו לתהליך הייעוץ בתזונה והעמקנו בו. גיליתי דברים מופלאים על כל המשפחה שתמכו בה כדי להכניס אוכל בריא יותר הביתה, אבל הדבר המרכזי קרה בזכות הבן שלהם.

קודם כל הם התחילו לראות אותו כ"מלך" ולא רק כ"שמן". מלך לא במובן של כזה שצריך לרצות אותו כל הזמן, או לתת לו לשלוט על הבית (והוא ממש לא רצה את זה ד"א), אלא ללמוד ממנו לתת את הכבוד לזמן הארוחה, למקום שלהם, לעצמם. במהלך הייעוץ כל הכסאות על פינת האוכל קיבלו כרית משלהם. לכל כסא היתה מגבת אישית, טיפחנו את פינת האוכל בצורה כזו שתאפשר לכל אחד מבני המשפחה להרגיש שהארוחה שלו היא סעודת מלכים.

הוספנו מנות חדשות וטעימות לצלחות בצורה מגוונת, לצד אנרגיה מזמינה יותר לשבת ולאכול בהנאה. בהדרגה הם גם לומדים לכבות את הטלויזיה בזמן הארוחה ולשים מוסיקה במקום.

למעשה התובנה המרכזית שלהם היתה, שהם בעצמם חיפשו "מקום של כבוד וחגיגה" סביב ההזנה שלהם. לא רק באוכל, אלא בעוד כמה מקומות בחיים שבהם הם נטו להקטין את עצמם. במקומות בהם הם לא "עפים על החיים" לא חוגגים, רציניים ותרשו לי להוסיף "מבוגרים מידי". הכנסנו חגיגה למטבח, למזווה ולהכנת האוכל.

ברגע שהבינו שיש להם ילד עוצמתי, שלא מוכן להקטין את עצמו, שיודע לתת ולקחת לעצמו ברוחב לב, ילד שמבקש לחגוג את החיים בלי לחשוב על מה שיגידו עליו, עם המון עוצמה וביטחון, דפוסי האכילה שהיו צריכים להשתנות פשוט השתנו מעצמם. אחרי עבודה מסויימת וכמה תרגילים נחמדים, כולם למדו לאכול לאט יותר, דבר שעזר לילד ולמשפחתו להוסיף עוד אלמנט של כבוד לסעודה המשפחתית והאישית, וככה הוא אכל במינון מדוייק יותר לגופו ובאופן טבעי השיל ממשקלו כמה ק"ג עודפים.

מגירת הממתקים כבר הפכה לשולית. והעידכון האחרון שקיבלתי מהם היה שהמגירה מתמלאת עכשיו בכל מיני דברים אחרים, ופחות ופחות בממתקים. לקח לזה זמן לקרות, אבל כשההורים הפסיקו להתנצל על המגירה הזו, להתרכז רק בה ובמשקל של הילד, והצליחו באמת לראות אותו עם הלב, להקשיב לו, לראות ולהעריך את המלך שבו, את המלכים שהם ולחגוג את החיים – קרה הקסם ונוצר שינוי.

אז בבקשה מיכם, אם יש לכם ילד או ילדה שמנים נסו לשים לב ולהקשיב – האם אתם מתנצלים על המשקל שלהם בפני אחרים? איך הם מגיבים לעודף המשקל שלהם? האם זה מקטין אותם? או שהם בעצם מחפשים את הכבוד של הארוחה שלהם, את הצורך להרגיש מלכים בדומה לילד הזה?

ומה איתכם? מתי נתתם לעצמכם להרגיש כמו מלכים ולחגוג קצת? אם זה היה מזמן, תעשו לעצמכם טובה ובפעם הבאה אל תכינו לכם ארוחה "כי צריך לאכול". תבשלו לעצמכם סעודה כי אתם חוגגים (את ארוחת הערב / צהרים / בוקר). גם זו דרך להתחיל להרגיש מלך/ה ולשנות לטובה הרגלים סביב המזון בחייכם 🙂

מתכון לסלט צבעוני וקייצי עם שעועית לבנה ושחורה – סלט שהוא ארוחת מלכים בפני עצמו!

נועה דורון דוידסון

מזון למשפחה בדרך הלב

"מזון מהלב, החופש לאכול"

רוצים לשנות את התזונה במשפחה בדרך הלב ועם חוויה נעימה? התקשרו אלי. אני כאן : 054-7719333 noa@guna.co.il נועה.