מזון מהלב, החופש לאכול

אנחנו חיים בסביבת שפע שנורא מבלבל אותנו. כבני אדם, יש לנו נטייה לצבור עוד ועוד חפצים ומוצרים כדי שנרגיש את התחושה ש"יש", שלא נרגיש "חוסר".

העיניין הוא שהרבה פעמים אנחנו שוכחים שיש לנו הרבה מאוד גם מעבר לחפצים ולמוצרים שאנו רוכשים.

כאשר אנחנו חושקים בדבר מה מסויים, אנחנו צריכים לשים לב, איזה צורך הוא מספק לנו.

האם הצורך הזה הוא אמיתי? או שהוא נובע ממקום נסתר יותר ופחות גלוי לעין ששייך יותר לעולם הרגשי והנשמתי שלנו?

והנה דוגמא מעולם האוכל:

נורא בא לי מתוק. פשוט בא לי. מה לעשות? לאכול מתוק? אבל לפני זה אכלתי ארוחה שלמה ומאוזנת, ובארוחה הזו היה את הטעם המתוק, אבל ממש בא לי מתוק… מה לעשות???

סיבות לתשוקות למתוק נובעות מהרבה סיבות שמשתנות במהלך היום, העונה והגיל. זו יכולה להיות נפילת סוכר, עייפות, חוסר איזון מבחינת התזונה, אבל- גם חוסר איזון ברמה הריגשית.

בגלל תחושת חוסר חוזרת ונישנת, חוסר בחום ואהבה, צורך בחיבוק ונחמה, אנו פונים אל המתוק.

ולכן, כשמגיעה אותה תשוקה למתוק, לשאול את עצמך: למה אני באמת רעבה? איזה מאכל מתוק ובריא כדאי לי לאכול? (אם בכלל) האם יש משהו אחר שאוכל לעשות במקום לאכול את המתוק? (לדבר עם חבר/ה טוב/ה, לצאת החוצה ולהתאוורר, למשל). מה חסר לי? וכמובן- מה יש לי???

כשנדע לראות את מה שיש לנו, את הטוב, השפע, ולא את החוסר, גם התשוקה למתוק תפחת ותתאזן.