מזון מהלב, החופש לאכול

כך יום אחד, על שולחן האוכל, נחו להם כמה דפים שאורי שלי (בן 8 ועוד), כתב.
הם שכבו בתמימות עוצמתית על השולחן,
ממש במקום בו בדרך כלל מניחים צלחת.
מחכים להראות לי
שוב
שדפים כמוהם עם תוכן שכזה
זוהי הזנה לכל דבר.

וחשבתי לעצמי,
״מי צריך צלחת כשיש כל כך הרבה מזון כמו הדפים האלה?
לא פלא, שאוכל על הצלחת לא ממש בראש מעייניו.
הוא כבר ניזון מכל כך הרבה,
עד שאיך אפשר להכיל עוד?״

ואז חשבתי על כל הפעמים בהן ויתר על אוכל שעל הצלחת
ושמתי לב שזה קרה כי בעצם הוא היה ממש מלא.
מלא במזון שאינו על הצלחת.
ברגשות שלו, בחוויות, בשפע מסוג אחר.

והמנגנון הטבעי והחכם שלו,
לפני שהוא אוכל ממה שיש על הצלחת
הוא לפנות מקום בתוכו
בכל מיני דרכים אפשריות שנותנות לו ביטוי.

לפעמים הוא יצייר או ירקוד או יכתוב
לפעמים יקפוץ על הספות
או יתעופף על הערסל.
תלוי במצב הרוח
תלוי איפה נמצא וכמה חופשי הוא מרגיש.

הוא חייב לפנות בו מקום רגשי לפני האוכל שעל הצלחת
דרך ביטוי בדרכו שלו. בערוצים המעניינים והייחודיים לו.
ורק אחרי שירגיש בטוח
שיש לו מקום.
שיש מקום שרואה את הביטוי שלו
ממנו הוא ניזון במלואו,
רק אז יוכל לפנות בו את המרחב גם לאכול את האוכל שעל הצלחת.

אז אם יש לכם ילדים שמאתגרים אתכם עם האכילה שלהם-
שימו לב ממה עוד הם ניזונים?
מה ממלא אותם ואינו נמצא על הצלחת?
והאם יש לזה מקום?
מקום ניתן כשמכירים בהזנה הנוספת שלהם.
במסת הרגשות והחוויות שהם באים איתה ופורקים או מבטאים בדרכם הייחודית.

תנסו ממש לראות ולהרגיש
איך כל ההזנה הריגשית הזו באה לידי ביטוי.
נסו לשים לב למנגנון הטבעי והמיוחד הזה שלהם.

מנגנון שמישוואתו היא:
ביטוי בדרך ייחודית של מה שאני מכיל בתוכי
משמע – אני (הילד) מכיל מזון שאינו על הצלחת וממלא אותי דיו.
אני (הילד) זקוק לבטא אותו בכל מיני דרכים, כדי לפנות בי מקום לעוד מזון מכל מיני סוגים.
+
אני (הילד) זקוק שיתנו לי מקום בטוח לבטא את שבתוכי על מנת שאתפנה באמת לה(א)כיל את עצמי גם עם אוכל שעל הצלחת.

וכשמשוואה זו מתרחשת,
פתאום יש בהם מקום גם לאוכל שעל הצלחת.
בצורה, בכמות ובדרך שמדוייקת להם ביותר.
ובנו יש מקום רחב לה(א)כיל את כל זה
באהבה.

מזון למשפחה בדרך הלב – ביטוי מגוון של השפע שאנו מלאים בו, מאפשר לנו גם לאכול מדוייק וטוב לגופנו.