מזון מהלב, החופש לאכול

i love foodכשילד שמן יגיע לארוחת החג,
תדעו שאולי לקח לו הרבה זמן לבחור את מה שלבש. הוא בדק המון פעמים אם הבטן בולטת עם החולצה שבחר, ואם המכנס נסגר בצורה כזו שלא תבליט את השומן.
אולי, תוך כדי שהוא מודד את בגדיו, גם עיקמו לו פרצוף על איך שהוא נראה. לא בכוונה, כמובן. פשוט מהפחד, שיגידו כמה הוא שמן.כשילד שמן יגיע לארוחת החג,
הוא יסתכל על כל התבשילים שעל השולחן, וייקח לעצמו אוכל לצלחת. כאילו רגיל, כמו כולם. אבל תדעו, שאולי בלב הוא קצת מפחד.
אולי הוא מפחד שיגידו לו די להעמיס את הצלחת.
אולי פתאום הוא מרגיש שהוא "קורא מחשבות", וממש יודע שכו לם מסתכלים רק עליו, ובתוך תוכם מצקצקים "אוי כמה הוא אוכל, הוא חייב להפחית קצת, הוא חייב לעצור, הוא חייב לרזות, הוא מכוער".
ואולי, הוא ירגיש איזה מרפק קטן, שיסמן לו "די, עד כאן. הגזמת".
לא בכוונה כמובן. פשוט מהפחד, שיגידו כמה הוא שמן.
כשילד שמן יגיע לארוחת החג,
תדעו שהוא בטוח, שכל מה שרואים זה את השומן שלו.
אבל הוא לא ממש בטוח שרואים אותו.
למרות הבגדים היפים שהוא לבש, והקפיד עליהם כל כך. למרות נימוסי השולחן שאולי רכש, כדי להסוות את התיאבון שיש לו. את ההתענגות שלו על האוכל. את ההנאה.
כשילד שמן יגיע לארוחת החג,
תדעו שהוא נהנה לאכול. תדעו שהוא נהנה. תדעו שככה הוא. נהנה לאכול. ואולי, תנסו להנות כמוהו, בחופשיות. רק קצת. גם אתם.
ואז תצליחו לראות אותו כמו שהוא. נהנה וחופשי. ילד.