מזון מהלב, החופש לאכול

הרבה חגים, הרבה ארוחות, הרבה אוכל, הרבה חששות.  מפחדים להשמין. מפחדים "לאכול יותר מידי". מפחדים מחוסר שליטה בארוחה. בקיצור, מפחדים מהאוכל.
השולחן מלא בהמון מנות. ויש חברה מסביב, משפחה/חברים. וזה כל כך מפתה לטעום מהכל. ולא שמים לב כמה אוכלים. כי לא רגילים לכל כך הרבה מיבחר בארוחה אחת. ואולי גם לא רגילים לכל כך הרבה חברה בארוחה אחת.
ובכל מקום מפרסמים לנו "טריקים" כדי לא לאכול יותר מידי. כדי "להיות בשליטה" (ולצערנו לרוב זה מכוון ללשון נקבה).
למשל:
קומו לעזור עם הכלים – שחלילה לא תשבו יותר מידי על ה&^% ותהנו, ואז גם תאכלו כאילו אין מחר.
אז נכון שזה נעים ונפלא לעזור, אבל כשהמניע הוא לברוח מהאוכל שעל השולחן, אין מנוס מלפגוש אותו מבעבע בסירים שבמטבח, ומפיץ ניחוחות שכל מה שהם עושים זה רק לגרום לכם לרצות לאכול יותר, ולהכניס ללופ של תחושות חוסר שליטה, אשמה ובושה. אלו התחושות שלא בריאות לנו.
יש את "הטריק" – ספרו לכולם שאתם בדיאטה. פשוט ככה תרגישו "מחוייבים". ואז, מחשש לפאדיחה, גם תאכלו פחות.
כי זה נורא מפחיד מה יגידו עליכם כשחלילה תעזו לאכול יותר ממה שאתם "אמורים" לאכול, ועוד תהנו מיזה…
לפחד לאכול בגלל מה שיגידו, זה לא בריא.
או – תאכלו רק מהצלחת של המנה הראשונה. למה? כי זו הקטנה ביותר. באופן טבעי היא תתמלא פחות, ותאכלו פחות (האומנם?) ולא יהיה בה מקום לשים עוד סוגים של מנות, ותצטרכו ממש להצטמצם.
השאלה היא כמה פעמים ממלאים את הצלחת הזאת? אם ישמתם את ה"טריק" הקודם, כנראה שלא הרבה פעמים.
אבל מה יקרה כשתחזרו הביתה? סביר להניח שהמקרר יפתח, ולו רק בשביל להשביע את הרצון של שקט, נחמה ורוחב לב אחרי צימצום קשה מנשוא שחוויתם. אולי אפילו תהיו רעבים אחרי הארוחה. וגם זה לא ממש בריא.
"טריק" נוסף – תתחילו מהסלטים. לא משנה מה יש על השולחן, תתחילו מהם. אלו כבר ימלאו לכם את הבטן, ואז כל השאר כבר פחות יעניין אתכם (האמנם?).
אז זה אולי נכון ואפילו בריא, אבל – לאכול מהסלטים בעוד העיניים פוזלות בערגה לעבר המאפה הססגוני ותחושות ההחמצה בוערות בבטן כמו רעב כבד, זה כבר לא בריא.
****
למנוע, להתבייש, לצמצם כדי להיות בשליטה זו לא הדרך להנות מהאוכל. זו אפילו לא הדרך לירזות.
כי אוכל מבקש שיהנו ממנו. ואנחנו, עמוק בלב, באמת רוצים להנות.
אז איך נהנים מהאוכל?
מחבקים באהבה את רגשות האשמה, את הפחד הזה לאכול. אלו ילדים מפוחדים שיש בתוכנו, שרוצים אישור וביטחון שהכל באמת בסדר, והילדים האלה שבתוכנו זקוקים לחיבוק.
ואז – בוחרים רק את המנות שמחזירות לנו אהבה. אולי זה הסלטים או הגפילטע פיש או החריימה. אולי זו המנה העיקרית. ואולי זו המנה של הדודה שאנחנו הכי אוהבים. לא משנה מה, העיקר שנרגיש שזה אוכל שמחזיר לנו אהבה. שנרגיש עם זה טוב בלב.
לא משנה באיזה צלחת. העיקר שזה אוכל שנותן לכם הרגשה של אהבה.
וכשיש הרגשה של אהבה, אוכלים לאט ובכייף. באמת נהנים מהאוכל!
וכשנהנים, אוכלים בדיוק את מה שהגוף צריך, ובכמות המדוייקת לו ביותר.
ובמקום פחד לאכול, יש אהבה עצמית שנותנת לנו אומץ להנות.
הנאה נקייה, שבריאה ומדוייקת לנו.
כמו שרק אוכל שאוהב אותנו בחזרה, יכול לתת.
כמו שרק אהבה עצמית יכולה לתת לנו.